הכלי הטוב ביותר להעברת מסרים
כאשר אני מסיע לבנות הרצאה או מתכונן להרצאה שאני הולך להעביר, יש שלב שבו יש לי כבר את סדר המסרים שאני הולך להעביר ואז אני צריך לקבוע איך אני אעביר אותן. האם אתאר את המידע? האם אשתמש בסיפור? אנקדוטה? או מטאפורה? איך לבחור? מה לבחור? ואיזה כלי הכי טוב?
במאמר זה נדבר על ארבע כלים להעביר מסר מול קהל ונתייחס לחסרונות והיתרונות של כל דרך על מנת שתוכלו להחליט באיזה כלי להשתמש עבור איזה מסר.
הכלי הראשון: פשוט לתאר את המידע. זו הדרך הפשוטה והקלה ביותר להעביר את המידע או המסר- פשוט להגיד אותו.
החיסרון העיקרי של הדרך הזו וזו הסיבה שנשתדל כמה שיותר להשתמש בשאר הדרכים הוא שזה נורא משעמם, זה לא מגרה את המוח והדמיון וזה פחות נגיש, מוחשי ובהיר למאזינים ורמת הקשב וההבנה של המאזינים מוגבלת כאשר אנחנו משתמשים בכלי זה.
2- אנקדוטה. סיפור קצר מאוד שממחיש נקודה אחת או מסר. בדרך כלל אנקדוטה תהיה כללית יותר מאשר סיפור רגיל, תהיה קצרה יותר ופשוטה יחסית.
אנקדוטה ממחישה במהירות את המסר ובדרך כלל מאוד קל לחשוב על אנקדוטה לספר.
החיסרון של אנקדוטה הוא שהיא פחות מעוררת רגש ויכולה לתאר רק חלקים קטנים מהמסר בגלל שהיא בדרך כלל מאוד קצרה.
3- מטאפורה. מטאפורה היא סיפור, תופעה או עובדה משהו מעולם אחר מהמסר שלי אבל מקביל למסר שלי.
הדרך הכי פשוטה לחשוב על מטאפורה היא לשאול את עצמנו כמו מה הדבר הזה?
נגיד שאני רוצה להגיד שתת המודע הוא רוב מה שמתחולל בנפש והמודע זה רק מה שעל פני השטח אני יכול לשאול את עצמי- כמו מה זה? איזה דבר אחר, מעולם אחר (עולם שגם מוכר לקהל שלי), קיים שרובו מתחת לפני השטח ורק הקצה שלו גלוי?
אז למי מכם שלא יודע- קרחון- רובו שקוע מתחת למים ורק הקצה שלו גלוי מעל פני המים. לא סתם זו דוגמה שמשמשת לא מעט על מנת להסביר לקהל מגוון את ההבדלים בין המודע לתת המודע.
מטאפורה זו דרך נהדרת להמחיש נקודה, להעביר מסר וללמד מידע כיוון שהקהל יכול לחבר את המסר החדש לתופעה אחרת שמוכרת לו או שקל מאוד להמחיש אותה בצורה וויזואלית (למשל על ידי תמונת חתך מהצד של קרחון שרובו שקוע מתחת למים) ולהבין את המסר החדש על פי המבנה של התופעה המוכרת.
ישנה גם דרך מורכבת ולא מאוד מוכרת להשתמש במטאפורות בצורה עמוקה יותר ולשתול כך רעיונות ותובנות בתת המודע של המאזינים אשר ישמשו אותם במהלך ההרצאה ובחייהם. לא ניכנס לזה במאמר זה כי דרושה קודם כל שליטה טובה בשאר הדברים אבל אני מזכיר את זה כי זו טכניקה שאני מאוד אוהב ואני רוצה לגרות את המחשבה של המרצים היותר מנוסים ומתקדמים שקוראים את הבלוג.
4- סיפור. זו הדרך האהובה עליי להעביר מסר ולתאר מידע. סיפור מתאר מאורע, וסיפור טוב מתאר מאורע מנקודת המבט של מי שחווה אותו כך שהמאזין ממש נכנס לסיפור, מדמיין אותו ומתחבר אליו רגשית.
סיפור טוב מאוד קל לזכור, הוא ממחיש בצורה מעולה את המסר דרך החוויה של המאזין ורוב האנשים מאוד אוהבים להאזין לסיפורים. סיפור מעלה את רמת ההקשבה של הקהל, מאפשר לקהל להתחבר רגשית וגורם לאסימונים ממש ליפול.
סיפור גם מאפשר לקפל בתוכו מספר מסרים, מטאפורות, אנקדוטות, ולהשתמש בטכניקות דיבור והשפעה מתקדמות ומורכבות שיוצרות השפעה במגוון של דרכים.
לסיפור יש ייתרונות רבים אבל גם חסרונות. קשה יותר לפתח סיפור טוב לכל מסר שיש לנו לספר ולוקח יותר זמן לספר סיפור מכל שאר הכלים שצוינו כאן.
לכן אני ממליץ לעבוד עם יומן סיפורים ולתעד סיפורים שיכולים לשמש אתכם בהרצאות.
לסיכום,
כאשר אני בונה הרצאה או שיעור אני מתחיל מלסדר את הפואנטות לפי סדר ואז חושב באיזה כלי להשתמש בשביל להעביר כל פואנטה. אני מעדיף להשתמש בסיפורים בעדיפות ראשונה ואני משתדל לקפל בתוך הסיפורים מסרים נוספים וכלים נוספים להעברת מסרים ברבדים שונים של התקשורת.
כמובן שכל זה בהתאם לעד כמה חשוב או מורכב המסר. יש מסרים שאעדיף להגיד ברמת ההסבר בגלל שהם פשוטים ויש מסרים שאסתפק במטאפורה קצרה עבורם כיוון שהם לא מספיק חשובים.
שאלות לעצמכם ולתרגול:
1- באיזה כלי אתם נוטים להשתמש הכי הרבה?
2- באיזה כלי אתם משתמשים הכי מעט?
נסו בהרצאה הבאה שלכם לשלב את הכלי שבו אתם משתמשים הכי מעט ובחנו את האפקט של זה.
מחבר המאמר – עומר לוין
מאמן מרצים, דוברים ומנהלים בדיבור מול קהל
מנחה ברמת מאסטר וטריינר ב- NLP
אחראי הסמכות, מנהל מערך המנטורים ומרצה במכללת תוצאות
מרצה בתוצאות בקהילה וב- NLP על הבר
לחצו כאן ליצירת קשר